אחד מהקשיים הגדולים ביותר, מולם נאלצים להתמודד מדי שנה עשרות אלפי ישראלים הוא קושי בניידות ובהתניידות. בעוד שלאורך מאות אלפי שנים, האדם הסתמך באופן כמעט בלעדי על רגליו לצורך התניידות ממקום למקום, הרי שבעבור ישראלים רבים, הדבר אינו מתאפשר, בין אם בעקבות תאונה, מום מולד, או מחלה קשה, כדוגמת מחלת הסרטן.
מטבע הדברים, ולאור השוני העצום בין הגידולים הסרטניים השונים הקיימים בימינו, לא כל גידול המוביל להתפתחות מחלת הסרטן יגרור בהכרח גם פגיעה בכושר ההתניידות של החולה. עם זאת, במקרים רבים מחלת הסרטן גוררת גם פגיעה נלווית ביכולת ההתניידות, בין אם בעקבות גידול בסמוך לרגליים, ובין אם כתוצאה מהתפשטות המחלה, בצורה הגוררת פגיעה נלווית ביכולת התזוזה.
זכויות לחולי סרטן עם פגיעת כושר ניידות
מתוך הכרה בקושי העצום שיוצר קושי בהתניידות בקרב חולי סרטן, ובמטרה לסייע להם להתמודד עם קושי זה, לפחות עד כמה שניתן, מדינת ישראל קבעה כי תושבי ישראל אשר כושר התניידותם נפגע משמעותית עקב התפרצות המחלה, זכאים במקרים מסויימים ליהנות מזכויות רפואיות שונות, ולרבות תמיכה כלכלית במידת הצורך.
תמיכה כלכלית זו, אשר לה כאמור זכאים אף חולי סרטן אשר כושר התניידותם נפגע, מוכרת בשם ״קצבת ניידות״ או גמלת ניידות״, ומקורה בהסכם שנחתם בעבר בין משרד האוצר למוסד לביטוח לאומי, המופקד על מתן סיוע כלכלי לתושבי ישראל הנזקקים לו עקב מצבם הבריאותי. כיום זכאי לקצבת ניידות כל תושב ישראלי בגיל העבודה, החל מגיל 18 ועד לגיל היציאה לפנסיה, וזאת כפי שנקבע בתקנות.
בהתאם לתקנות המוסד לביטוח לאומי, קצבת ניידות מיועדת עבור תושבי המדינה אשר נקבעו להם אחוזי נכות בגין מוגבלותם בכושר ניידות (בין היתר), וזאת בהתאם לאמור לעיל:
- עבור חולה המחזיק ברישיון נהיגה בתוקף – במידה ונקבעו לו אחוזי מוגבלות בניידות ברמה של 40% לכל הפחות.
- עבור חולה שאינו מחזיק ברישיון נהיגה בתוקף – במידה ונקבעו לו אחוזי מוגבלות בניידות ברמה של 60% לכל הפחות, וזאת בתנאי שנלווה לו אדם המורשה בנהיגה לצורך הסעתו.
יצוין בהקשר זה, כי אף שככלל, קצבת הניידות מוקנית אך לתושבי המדינה שהינם בגיל העבודה, הרי שבמקרים מסויימים, ניתן להמשיך וליהנות מהקצבה גם לאחר יציאתו של החולה לפנסיה, ובתנאי שבמועד הפרישה הוא היה זכאי לקצבה כאמור. לבירור זכות זו, יש לפנות למוסד לביטוח לאומי לצורך בירור בנושא
נוהל מימוש זכאות לקצבת ניידות
בהתאם לחוק, ולתקנות המוסד לביטוח לאומי, מימוש קצבת ניידות דורשת מהחולה בראש ובראשונה להגיש בקשה לידי המוסד לביטוח לאומי, אשר בעקבותיה המבקש יזומן להתייצב למול ועדה רפואית, אשר בוחנת את מצבו הרפואי, ואת חומרת הליקוי ההתניידותי ממנו הוא סובל. במידה ונמצא כי הפונה אכן סובל מקושי משמעותי בהתניידות, תפקידה של הוועדה הוא להגדיר לו אחוזי מוגבלות, כאשר אלו מכריעים האם יהא זכאי ליהנות מקצבת הניידות בהמשך, כמתואר לעיל.
יש לזכור בהקשר זה, כי במקרים לא מעטים, וגם בשעה שמדובר בחולי סרטן, לעיתים הקושי של החולה בהתניידות הינו אך קושי זמני, אשר צפוי לחלוף בהמשך. במקרים מסוג זה, בסמכותה של הוועדה הרפואית לקבוע לפונה אחוזי מוגבלות זמניים, אשר תוקפם יפוג כעבור זמן מסויים. במקרה זה, ובמידה וקושי ההתניידות של הפונה נותר בעינו גם לאחר פקיעת תוקף האחוזים, יש באפשרותו לפנות למוסד לביטוח לאומי בבקשה חדשה, בעקבותיה יזומן פעם נוספת להתייצב בפני הוועדה הרפואית לשם בחינת מצבו הרפואי מחדש.
