אחת מהמשוכות העיקריות, מולה ניצב כל אדם בישראל
אשר עקב תאונה או מחלה קשה מבקש לממש את זכותו החוקית, וליהנות מסיוע כספי מטעם במוסד לביטוח לאומי, היא הוועדה הרפואית.
הוועדה הרפואית פועלת מטעם המוסד ומתפקידה לבחון את מצבו הרפואי של הפונה, ולקבוע האם בהתאם לממצאים הוא זכאי לממש את הזכויות הרפואיות המוקנות בחוק ובתקנות המוסד.
הבעיה היא, וכפי שהנתונים מוכיחים, שחלק משמעותי ממכלול הבקשות המוגשות למוסד לביטוח לאומי מדי שנה בבקשה לקבלת סיוע כספי עקב מצב רפואי קשה, במסגרת קצבת נכות כללית או אחת מהקצבאות הכספיות הנסמכות לה, נדחות שלאחר כבוד. זאת בנימוק כי מבדיקת הוועדה הרפואית, מצבו של הפונה אינו מצדיק את מימוש הזכות. במצב מסוג זה, חלק לא קטן מהפונים, גם אלו הסבורים כי הצדק איתם, פשוט מתייאשים, מחוסר הבנה או מחוסר יכולת לפתוח במאבק בנושא.
מבחני ועדה רפואית – מה צריך לדעת?
ההתייצבות מול חברי הוועדה הרפואית היא כאמור חלק מהותי מתהליך מימוש הזכות לקבלת סיוע כספי מטעם הביטוח הלאומי, ומשכך אין להקל בה ראש. מסיבה זו, ועוד בטרם הגשת הבקשה, ובטרם נקבע מועד הדיון בוועדה, חשוב להתחיל בהכנות, ולאסוף את כל המסמכים והאסמכתאות הרפואיות המעידות בדבר מצבו הרפואי של הפונה, וזכותו למימוש הקצבה.
חשוב לציין בהקשר זה, כי ככלל, אבחון מצבו הרפואי של הפונה מוטל בידי חברי הוועדה הרפואית, ובמידה ולעמדת חברי הוועדה אין די במסמכים הרפואיים שהציג הפונה, מחובתם להפנותו לביצוע הבדיקות הנדרשות, ולא לדחות את הבקשה. חרף האמור, במידה והפונה מציג מלכתחילה את מלוא המסמכים הרפואיים, גדל הסיכוי כי הוועדה תמצא בכך די לצורך אישור הבקשה, והדבר גם חוסך כמובן לפונה זמן והתרוצצויות מיותרות בין רופאים שונים בהמשך.
בנוסף, ואף שהפונה אינו מחויב במרבית המקרים לעשות זאת מראש, מומלץ בחום גם להצטייד מראש בחוות דעת רפואית מפורטת, מטעם רופא מוסמך, המפרטת במדויק את מצבו הרפואי של הפונה, תוך ציון ההשלכות השונות על אופן התנהלותו. גם אם הדבר דורש מהפונה להוציא סכום כספי נוסף, הרי שהדבר עשוי להיווכח פעמים רבות כגורם המרכזי המוביל את חברי הוועדה לאשר את בקשתו של הפונה, ואף לחסוך זמן ניכר במסגרת ההליך הכולל.
במידה והבקשה נדחתה – מה אפשר לעשות?
בניגוד למה שרבים מהפונים למוסד לביטוח לאומי בבקשה לקבלת סיוע כספי חושבים, דחיית בקשתם אינה מהווה "סוף פסוק", ובהחלט קיימת אפשרות להתקדם בנושא. יצוין בהקשר זה, כי בהתאם לנוהלי המוסד לביטוח לאומי, כל פונה אשר בקשתו סורבה רשאי להגיש ערר, וזאת לידי ועדת ערר מיוחדת, הפועלת אף היא מטעם המוסד לביטוח לאומי, ומתכנסת מספר פעמים בשנה.
את הערר יש להגיש מוקדם ככל הניתן למועד דחיית הבקשה הראשונית, וזאת בצירוף אסמכתאות, המוכיחות כי הבקשה נדחתה מלכתחילה שלא בצדק. בשלב זה, צירוף חוות דעת רפואית התומכת בבקשתו של הפונה היא למעשה הכרח, שכן במידה ובקשת הערר אינה מציגה מסמכים רפואיים נוספים לאלו שהוגשו מלכתחילה, מרבית הסיכויים שגם זו תיענה בסירוב.
גם במידה ובקשת הערר אף היא סורבה, וככל שהפונה משוכנע בצדקתו, ובזכותו למימוש הקצבה המיוחלת, יש באפשרותו לערער פעם נוספת, הפעם באמצעות הגשת תביעה לבית הדין המחוזי לעבודה, המשמש גם כערכאת ערעור במקרים שלהלן. בסמכותו של בית הדין, במידה והשתכנע מטיעוניו של התובע, להורות לגורמי המוסד לביטוח לאומי להפוך את החלטתם בתיק, או להשיבו לבדיקה נוספת מטעם הגורמים המוסמכים, ובהתאם לשיקול דעתו.
